אז אחרי חודש הכל נגמר וכתמורה לכל העבודה הקשה שלי והכנת הקפה שלי, קיבלתי זוג נעליים שהזלתי עליהם ריר במשך כל החודש. אז מה בעצם למדתי מכל ההתמחות הזאת?

שהקניינים בהרודס עובדים לפי שעון ניו יורק, כמה קללות מאוד שימושיות באיטלקית, שלעומת הבחור בסופר סייז מי אני כן מסוגלת לשרוד חודש של מקדונלדס ושכדי פעם הבאה לבדוק  מה מכילה הקופסא אחרת אתה נתקע עם שתי נעלים שמאליות.

לא עושה קופירייטינג אבל עדיין כולנו עבדים http://www.nrg.co.il/online/4/ART1/564/666.html

http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=416351

תבואו לבקר!

בין כל מכרי אני ידועה כחובבת אופנה על פרוזאק, גלאם רוק, פי וי סי ושחור הרבה שחור. שלא תבינו לא נכון אני לא מנסה לחקות את אביב גפן בשנים המוקדמות, אני לעומתו עושה זאת עם שיק ושיער בלונדיני. אז כשניתקלתי בשוגרדדי התאהבתי, זה היה אהבה ממבט ראשון,  לא סתם תשוקה לסקס חד פעמי פרוע ומרגש, אלא ידעתי בתוך תוכי שנועדנו להיות יחד.

ידעתי שהיה שווה לחכות לו ולא לוותר, ידעתי שיום אחד יגיע האביר על האלפא רומאו ספיידר השחורה שלו ויגאל אותי מהחרדה וזלזול שלי כלפי בגדים תוצרת כחול לבן.

ואתם שואלים למה אני ירוקה מקנאה, כי כמו בכל האהבות הגדולות, מפריד ביני לבין אהבה שלי אוקינוס, טוב לא אוקינוס, ים בסדר?! אז בשביל השוגרדדי שתמיד יהיה בלב שלי אני אקדיש כמה שורות, של האולטראגו שלי שנהנה מזמרות כגון איה כורם וחברותיה בשעות הפנויות שלו

חשבה לרגע שאם הוא יתקשר לומר לה איך הוא לא יסתדר עוד דקה שם בלעדיה לונדון ותל אביב לעולם לא היו כל כך רחוקות כמו ברגע שהיא הבינה שהוא מוותר עליה ….

אף פעם לא הייתי מעריצה ל מדונה, כמה שירים חמודים, סרטים איומים במיוחד אבל בתכלס אני רואה אותה כדודה אסתר מהתלהבה קצת יותר מדי מפילטיס. אבל את h&m תמיד הערצתי, הרצון הזה להביא לאנשים אופנה כל כך טרנדית, כל כך שימושית וכל כך לא מחייבת פשוט הקסים אותי. והעובדה שיש לי 15 זוגות משקפיים משם שעלו פחות מחצי ריי בן עוד יותר קסם לי.

אחד הצעדים הגאוניים ביותר היה שיתוף הפעולה בין קארל לאגרפלד וh&m כי מצד אחד יש את המנהל קרייטיב לאגרפלד, אחד האגדות הגדולות של עולם האופנה, אחד האמנים הבלתי מעורערים, אדם שאלפי נשים סוגדות לו. מצד שני יש את h&m שנותנת את ההבטחה שהמוצר שבידיים שלך יהיה מתומכר ככה שכל אחד יוכל לרכוש אותו. שיתוף הפעולה הזה היה מדהים הוא גרם לכל אחד מהשותפים בו לקבל פירסום בחלק של ציבור שאף פעם לא עם ממנו, נשים עם הכנסה ממוצאת יכלו לרכוש מכנסיים של לאגרפלד, אז מה אם הם יוצרו ע"י h&m ולא שאנל, הם נתנו לנשים את ההרגשה כאילו הם חלק מהעולם הזה.   שיתןף הפעולה הזה הגיע בתקופה בה הרעיון של לשלב ביגדי מעצבים עם בגדים זולים במיוחד או וינטאג התחיל להיות מקובל יותר ויותר מה שנתן באיזשהו מקום אישור לנשים שראו את אופנת הרחוב כדבר נחות וזול לקנות שם ולשלב את זה עם ההיי אנד פאשן שלהן.

לאחר ניסיון לשחזר את ההצלחה של לאגרפלד, נעשו שיתופים עם סטלה מקארני וויקטור אנד ראלף שלדעתי האישית היו הרבה פחות מוצלחים, למרות לפי כמות האנשים שעמדו וחיכו בקור מחוץ לחנות באוקספורד סטריט מישהו כנראה כן אהב את זה.

ואז הגיעה הקולקציה של מדונה, קולקציה סתמית ומשעממת, שניקנתה רק ע"י אנשים שחשבו שהם יכלו למכור אותה באי ביי וגם זה היה טעות, כי אפילו באי ביי הקולקציה לא נימכרה. ולמרות כל התיקוות של h&m מדונה אינה בן אדם אשר בנות בנות 16 רוצות לחקות, הם איחרו ב20 שנה בערך.

לעומתם הצעד טופשופ עשו בשיתוף הפעולה עם קייט מוס היה צעד חכם ומלא שיק. למה? כי העולם לא שבע מהבחורה, כי אנשים רוצים לשמוע עליה עוד ועוד, כי זאת בחורה שגם אחרי שהוחרמה ע"י מיטב החברו בשוק {h&m} היא חזרה בגדול

אינדיבידואליזם זה מילה קשה.  אולי זה היה בתיכון כשראיתי את זה בפעם הראשונה, אבל עדיין היום לאנשים קשה להיות מה שהם או לנסות משהו שונה, הם ילכו על הבטוח כי הי מי רוצה שיצחקו עליו כי הוא לא לבש בדיוק את מה שכל החברים שלו לבשו?! כן אולי העובדה שלמדתי בתיכון בצפון תל אביב גם עזרה להדגיש את הקטע הזה…

אני לא אומרת שהארץ כולה שיכפולים אחד של השני, כמובן שיש יוצאי דופן שאני מצדיעה להם, אבל אנשים בארץ כל כך התאהבו במדים בצבא כנראה שגם אחרי השחרור הם רוצים להיראות כמו זה שיושב לידם בבית קפה.

טוב אני די אנטי ואני לא רוצה לקבל תגובות על  היותי כלבה {ואפילו לא אמרתי שום דבר על הוויט טראש שמסתובבים באלנבי} אז כדי להראות שכן יש בי קצת ציונות פעם הבאה אני אכתוב דווקא על אנשים שכן עושים את זה. פשוט כרגע אני קצת מסתבכת עם האתר